hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
2. |
בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך׃ |
3. |
הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו׃ |
4. |
מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה׃ |
5. |
על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו ממים רבים בשלחו׃ |
6. |
בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים׃ |
7. |
וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים׃ |
8. |
ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־ היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו׃ |
9. |
יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים׃ |
10. |
לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃ |
11. |
ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו׃ |
12. |
ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו׃ |
13. |
על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פארתיו היו כל חית השדה׃ |
14. |
למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור׃ |
15. |
כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה׃ |
16. |
מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים׃ |
17. |
גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃ |
18. |
אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה׃ |