| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה׃ |
| 2. |
כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃ |
| 3. |
לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם׃ |
| 4. |
לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃ |
| 5. |
לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־ אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃ |
| 6. |
לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־ אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃ |
| 7. |
לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃ |
| 8. |
ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃ |
| 9. |
כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃ |
| 10. |
והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃ |
| 11. |
והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃ |
| 12. |
והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־ תוסף עוד לשכלם׃ |
| 13. |
כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית׃ |
| 14. |
לכן אדם לא־תאכלי עוד וגויך לא תכשלי־עוד נאם אדני יהוה׃ |
| 15. |
ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד וגויך לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃ |
| 16. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 17. |
בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃ |
| 18. |
ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃ |
| 19. |
ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃ |
| 20. |
ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃ |
| 21. |
ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה׃ |
| 22. |
לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם׃ |
| 23. |
וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃ |
| 24. |
ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־ אדמתכם׃ |
| 25. |
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃ |
| 26. |
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃ |
| 27. |
ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃ |
| 28. |
וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ |
| 29. |
והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃ |
| 30. |
והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃ |
| 31. |
וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃ |
| 32. |
לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃ |
| 33. |
כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־ הערים ונבנו החרבות׃ |
| 34. |
והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר׃ |
| 35. |
ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃ |
| 36. |
וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃ |
| 37. |
כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃ |
| 38. |
כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃ |