| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 2. |
בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃ |
| 3. |
ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃ |
| 4. |
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃ |
| 5. |
יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃ |
| 6. |
לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃ |
| 7. |
ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃ |
| 8. |
ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃ |
| 9. |
שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי־אני יהוה׃ |
| 10. |
יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃ |
| 11. |
לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃ |
| 12. |
וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃ |
| 13. |
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ |
| 14. |
כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃ |
| 15. |
כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־ שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃ |