| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 2. |
דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃ |
| 3. |
אמר אלהם לדרתיכם כל־איש אשר־יקרב מכל־זרעכם אל־הקדשים אשר יקדישו בני־ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃ |
| 4. |
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או איש אשר־תצא ממנו שכבת־זרע׃ |
| 5. |
או־איש אשר יגע בכל־שרץ אשר יטמא־לו או באדם אשר יטמא־לו לכל טמאתו׃ |
| 6. |
נפש אשר תגע־בו וטמאה עד־הערב ולא יאכל מן־הקדשים כי אם־רחץ בשרו במים׃ |
| 7. |
ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן־הקדשים כי לחמו הוא׃ |
| 8. |
נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה׃ |
| 9. |
ושמרו את־משמרתי ולא־ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃ |
| 10. |
וכל־זר לא־יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא־יאכל קדש׃ |
| 11. |
וכהן כי־יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃ |
| 12. |
ובת־כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃ |
| 13. |
ובת־כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל־בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל־זר לא־יאכל בו׃ |
| 14. |
ואיש כי־יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את־הקדש׃ |
| 15. |
ולא יחללו את־קדשי בני ישראל את אשר־ירימו ליהוה׃ |
| 16. |
והשיאו אותם עון אשמה באכלם את־קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃ |
| 17. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 18. |
דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן־הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל־נדריהם ולכל־ נדבותם אשר־יקריבו ליהוה לעלה׃ |
| 19. |
לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃ |
| 20. |
כל אשר־בו מום לא תקריבו כי־לא לרצון יהיה לכם׃ |
| 21. |
ואיש כי־יקריב זבח־שלמים ליהוה לפלא־נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל־מום לא יהיה־בו׃ |
| 22. |
עורת או שבור או־חרוץ או־יבלת או גרב או ילפת לא־תקריבו אלה ליהוה ואשה לא־תתנו מהם על־המזבח ליהוה׃ |
| 23. |
ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃ |
| 24. |
ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃ |
| 25. |
ומיד בן־נכר לא תקריבו את־לחם אלהיכם מכל־אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃ |
| 26. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 27. |
שור או־כשב או־עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃ |
| 28. |
ושור או־שה אתו ואת־בנו לא תשחטו ביום אחד׃ |
| 29. |
וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃ |
| 30. |
ביום ההוא יאכל לא־תותירו ממנו עד־בקר אני יהוה׃ |
| 31. |
ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃ |
| 32. |
ולא תחללו את־שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃ |
| 33. |
המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃ |