| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 2. |
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם׃ |
| 3. |
ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן׃ |
| 4. |
והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן׃ |
| 5. |
ויין לנסך רביעית ההין תעשה על־העלה או לזבח לכבש האחד׃ |
| 6. |
או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין׃ |
| 7. |
ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח־ניחח ליהוה׃ |
| 8. |
וכי־תעשה בן־בקר עלה או־זבח לפלא־נדר או־שלמים ליהוה׃ |
| 9. |
והקריב על־בן־הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין׃ |
| 10. |
ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח־ניחח ליהוה׃ |
| 11. |
ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או־לשה בכבשים או בעזים׃ |
| 12. |
כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם׃ |
| 13. |
כל־האזרח יעשה־ככה את־אלה להקריב אשה ריח־ניחח ליהוה׃ |
| 14. |
וכי־יגור אתכם גר או אשר־בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח־ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה׃ |
| 15. |
הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה׃ |
| 16. |
תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם׃ |
| 17. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 18. |
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל־הארץ אשר אני מביא אתכם שמה׃ |
| 19. |
והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה׃ |
| 20. |
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה׃ |
| 21. |
מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם׃ |
| 22. |
וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה׃ |
| 23. |
את כל־אשר צוה יהוה אליכם ביד־משה מן־היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם׃ |
| 24. |
והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר־עזים אחד לחטת׃ |
| 25. |
וכפר הכהן על־כל־עדת בני ישראל ונסלח להם כי־שגגה הוא והם הביאו את־קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על־שגגתם׃ |
| 26. |
ונסלח לכל־עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל־העם בשגגה׃ |
| 27. |
ואם־נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת־שנתה לחטאת׃ |
| 28. |
וכפר הכהן על־הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו׃ |
| 29. |
האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה׃ |
| 30. |
והנפש אשר־תעשה ביד רמה מן־האזרח ומן־הגר את־יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה׃ |
| 31. |
כי דבר־יהוה בזה ואת־מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה׃ |
| 32. |
ויהיו בני־ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת׃ |
| 33. |
ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל־משה ואל־אהרן ואל כל־ העדה׃ |
| 34. |
ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה־יעשה לו׃ |
| 35. |
ויאמר יהוה אל־משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל־העדה מחוץ למחנה׃ |
| 36. |
ויציאו אתו כל־העדה אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את־משה׃ |
| 37. |
ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 38. |
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת׃ |
| 39. |
והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם׃ |
| 40. |
למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלהיכם׃ |
| 41. |
אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם׃ |