| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
כי־תצא למלחמה על־איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי־ יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃ |
| 2. |
והיה כקרבכם אל־המלחמה ונגש הכהן ודבר אל־העם׃ |
| 3. |
ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו מפניהם׃ |
| 4. |
כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם־איביכם להושיע אתכם׃ |
| 5. |
ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃ |
| 6. |
ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃ |
| 7. |
ומי־האיש אשר־ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃ |
| 8. |
ויספו השטרים לדבר אל־העם ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את־לבב אחיו כלבבו׃ |
| 9. |
והיה ככלת השטרים לדבר אל־העם ופקדו שרי צבאות בראש העם׃ |
| 10. |
כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃ |
| 11. |
והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך׃ |
| 12. |
ואם־לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃ |
| 13. |
ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל־זכורה לפי־חרב׃ |
| 14. |
רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך ואכלת את־שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃ |
| 15. |
כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך מאד אשר לא־מערי הגוים־האלה הנה׃ |
| 16. |
רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־ נשמה׃ |
| 17. |
כי־החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃ |
| 18. |
למען אשר לא־ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃ |
| 19. |
כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃ |
| 20. |
רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־ העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃ |