| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש־לו נחלה לשבת כי לא־נפלה לו עד־היום ההוא בתוך־שבטי ישראל בנחלה׃ |
| 2. |
וישלחו בני־דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני־חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את־הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את־הארץ ויבאו הר־אפרים עד־בית מיכה וילינו שם׃ |
| 3. |
המה עם־בית מיכה והמה הכירו את־קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי־הביאך הלם ומה־אתה עשה בזה ומה־לך פה׃ |
| 4. |
ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי־לו לכהן׃ |
| 5. |
ויאמרו לו שאל־נא באלהים ונדעה התצליח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה׃ |
| 6. |
ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו־בה׃ |
| 7. |
וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את־העם אשר־בקרבה יושבת־ לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין־מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחקים המה מצדנים ודבר אין־להם עם־אדם׃ |
| 8. |
ויבאו אל־אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם׃ |
| 9. |
ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את־הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל־תעצלו ללכת לבא לרשת את־הארץ׃ |
| 10. |
כבאכם תבאו אל־עם בטח והארץ רחבת ידים כי־נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין־שם מחסור כל־דבר אשר בארץ׃ |
| 11. |
ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש־מאות איש חגור כלי מלחמה׃ |
| 12. |
ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה על־כן קראו למקום ההוא מחנה־דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים׃ |
| 13. |
ויעברו משם הר־אפרים ויבאו עד־בית מיכה׃ |
| 14. |
ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ ליש ויאמרו אל־אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה־ תעשו׃ |
| 15. |
ויסורו שמה ויבאו אל־בית־הנער הלוי בית מיכה וישאלו־לו לשלום׃ |
| 16. |
ושש־מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני־דן׃ |
| 17. |
ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ באו שמה לקחו את־הפסל ואת־האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה והכהן נצב פתח השער ושש־מאות האיש החגור כלי המלחמה׃ |
| 18. |
ואלה באו בית מיכה ויקחו את־פסל האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים׃ |
| 19. |
ויאמרו לו החרש שים־ידך על־פיך ולך עמנו והיה־לנו לאב ולכהן הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל׃ |
| 20. |
וייטב לב הכהן ויקח את־האפוד ואת־התרפים ואת־הפסל ויבא בקרב העם׃ |
| 21. |
ויפנו וילכו וישימו את־הטף ואת־המקנה ואת־הכבודה לפניהם׃ |
| 22. |
המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם־בית מיכה נזעקו וידביקו את־בני־דן׃ |
| 23. |
ויקראו אל־בני־דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה־לך כי נזעקת׃ |
| 24. |
ויאמר את־אלהי אשר־עשיתי לקחתם ואת־הכהן ותלכו ומה־לי עוד ומה־ זה תאמרו אלי מה־לך׃ |
| 25. |
ויאמרו אליו בני־דן אל־תשמע קולך עמנו פן־יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך׃ |
| 26. |
וילכו בני־דן לדרכם וירא מיכה כי־חזקים המה ממנו ויפן וישב אל־ ביתו׃ |
| 27. |
והמה לקחו את אשר־עשה מיכה ואת־הכהן אשר היה־לו ויבאו על־ליש על־עם שקט ובטח ויכו אותם לפי־חרב ואת־העיר שרפו באש׃ |
| 28. |
ואין מציל כי רחוקה־היא מצידון ודבר אין־להם עם־אדם והיא בעמק אשר לבית־רחוב ויבנו את־העיר וישבו בה׃ |
| 29. |
ויקראו שם־העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם־ העיר לראשנה׃ |
| 30. |
ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ׃ |
| 31. |
וישימו להם את־פסל מיכה אשר עשה כל־ימי היות בית־האלהים בשלה׃ |