| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר־ אפרים ויקח־לו אשה פילגש מבית לחם יהודה׃ |
| 2. |
ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית לחם יהודה ותהי־ שם ימים ארבעה חדשים׃ |
| 3. |
ויקם אישה וילך אחריה לדבר על־לבה להשיבו ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו׃ |
| 4. |
ויחזק־בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם׃ |
| 5. |
ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל־ חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו׃ |
| 6. |
וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל־האיש הואל־נא ולין ויטב לבך׃ |
| 7. |
ויקם האיש ללכת ויפצר־בו חתנו וישב וילן שם׃ |
| 8. |
וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר אבי הנערה סעד־נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם׃ |
| 9. |
ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך׃ |
| 10. |
ולא־אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד־נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו׃ |
| 11. |
הם עם־יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל־אדניו לכה־נא ונסורה אל־ עיר־היבוסי הזאת ונלין בה׃ |
| 12. |
ויאמר אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אשר לא־מבני ישראל הנה ועברנו עד־גבעה׃ |
| 13. |
ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה׃ |
| 14. |
ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן׃ |
| 15. |
ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף־ אותם הביתה ללון׃ |
| 16. |
והנה איש זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא־ גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני׃ |
| 17. |
וישא עיניו וירא את־האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא׃ |
| 18. |
ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה׃ |
| 19. |
וגם־תבן גם־מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך ולנער עם־עבדיך אין מחסור כל־דבר׃ |
| 20. |
ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל־מחסורך עלי רק ברחוב אל־תלן׃ |
| 21. |
ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃ |
| 22. |
המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־ הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־ האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו׃ |
| 23. |
ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־אחי אל־תרעו נא אחרי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי אל־תעשו את־הנבלה הזאת׃ |
| 24. |
הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה־נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת׃ |
| 25. |
ולא־אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה עד־הבקר וישלחוה בעלות השחר׃ |
| 26. |
ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית־האיש אשר־אדוניה שם עד־ האור׃ |
| 27. |
ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף׃ |
| 28. |
ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על־החמור ויקם האיש וילך למקמו׃ |
| 29. |
ויבא אל־ביתו ויקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל׃ |
| 30. |
והיה כל־הראה ואמר לא־נהיתה ולא־נראתה כזאת למיום עלות בני־ ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו־לכם עליה עצו ודברו׃ |