| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים׃ |
| 2. |
ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים׃ |
| 3. |
ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם׃ |
| 4. |
ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת׃ |
| 5. |
וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־ אלפים שקלים נחשת׃ |
| 6. |
ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו׃ |
| 7. |
וחץ חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש־מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו׃ |
| 8. |
ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי׃ |
| 9. |
אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו׃ |
| 10. |
ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד׃ |
| 11. |
וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד׃ |
| 12. |
ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים׃ |
| 13. |
וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה׃ |
| 14. |
ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול׃ |
| 15. |
ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית־לחם׃ |
| 16. |
ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום׃ |
| 17. |
ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך׃ |
| 18. |
ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח׃ |
| 19. |
ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים׃ |
| 20. |
וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה׃ |
| 21. |
ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה׃ |
| 22. |
ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום׃ |
| 23. |
והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד׃ |
| 24. |
וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד׃ |
| 25. |
ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל׃ |
| 26. |
ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־ הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים׃ |
| 27. |
ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו׃ |
| 28. |
וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־ זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת׃ |
| 29. |
ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא׃ |
| 30. |
ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון׃ |
| 31. |
וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו׃ |
| 32. |
ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־ הפלשתי הזה׃ |
| 33. |
ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־ נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו׃ |
| 34. |
ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר׃ |
| 35. |
ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו׃ |
| 36. |
גם את־הארי גם־הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים׃ |
| 37. |
ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך׃ |
| 38. |
וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון׃ |
| 39. |
ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־ שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו׃ |
| 40. |
ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי׃ |
| 41. |
וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו׃ |
| 42. |
ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה׃ |
| 43. |
ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו׃ |
| 44. |
ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה׃ |
| 45. |
ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־ אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת׃ |
| 46. |
היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל׃ |
| 47. |
וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו׃ |
| 48. |
והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי׃ |
| 49. |
וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־ מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה׃ |
| 50. |
ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד־דוד׃ |
| 51. |
וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו׃ |
| 52. |
ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון׃ |
| 53. |
וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם׃ |
| 54. |
ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו׃ |
| 55. |
וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־ מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי׃ |
| 56. |
ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם׃ |
| 57. |
וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו׃ |
| 58. |
ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי׃ |