| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום׃ |
| 2. |
וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־ נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃ |
| 3. |
ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה׃ |
| 4. |
ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך׃ |
| 5. |
ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי׃ |
| 6. |
ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃ |
| 7. |
והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי שום־לאישי שם ושארית על־פני האדמה׃ |
| 8. |
ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃ |
| 9. |
ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃ |
| 10. |
ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃ |
| 11. |
ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה׃ |
| 12. |
ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃ |
| 13. |
ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו׃ |
| 14. |
כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃ |
| 15. |
ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו׃ |
| 16. |
כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃ |
| 17. |
ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃ |
| 18. |
ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך׃ |
| 19. |
ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה׃ |
| 20. |
לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ׃ |
| 21. |
ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום׃ |
| 22. |
ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר עבדו׃ |
| 23. |
ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם׃ |
| 24. |
ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃ |
| 25. |
וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃ |
| 26. |
ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך׃ |
| 27. |
ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה׃ |
| 28. |
וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה׃ |
| 29. |
וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא׃ |
| 30. |
ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו והוצתיה באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש׃ |
| 31. |
ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־ החלקה אשר־לי באש׃ |
| 32. |
ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני׃ |
| 33. |
ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום׃ |