| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים׃ |
| 2. |
ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן׃ |
| 3. |
ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־שכנכי כלים רקים אל־ תמעיטי׃ |
| 4. |
ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי׃ |
| 5. |
ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃ |
| 6. |
ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃ |
| 7. |
ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃ |
| 8. |
ויהי היום ויעבר אלישע אל־שונם ושם אשה גדולה ותחזק־בו לאכל־לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל־לחם׃ |
| 9. |
ותאמר אל־אישה הנה־נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃ |
| 10. |
נעשה־נא עלית־קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃ |
| 11. |
ויהי היום ויבא שמה ויסר אל־העליה וישכב־שמה׃ |
| 12. |
ויאמר אל־גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא־לה ותעמד לפניו׃ |
| 13. |
ויאמר לו אמר־נא אליה הנה חרדת אלינו את־כל־החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃ |
| 14. |
ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין־לה ואישה זקן׃ |
| 15. |
ויאמר קרא־לה ויקרא־לה ותעמד בפתח׃ |
| 16. |
ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל־אדני איש האלהים אל־תכזב בשפחתך׃ |
| 17. |
ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר־דבר אליה אלישע׃ |
| 18. |
ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל־אביו אל־הקצרים׃ |
| 19. |
ויאמר אל־אביו ראשי ראשי ויאמר אל־הנער שאהו אל־אמו׃ |
| 20. |
וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת׃ |
| 21. |
ותעל ותשכבהו על־מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃ |
| 22. |
ותקרא אל־אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים ואחת האתנות וארוצה עד־איש האלהים ואשובה׃ |
| 23. |
ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא־חדש ולא שבת ותאמר שלום׃ |
| 24. |
ותחבש האתון ותאמר אל־נערה נהג ולך אל־תעצר־לי לרכב כי אם־ אמרתי לך׃ |
| 25. |
ותלך ותבוא אל־איש האלהים אל־הר הכרמל ויהי כראות איש־האלהים אתה מנגד ויאמר אל־גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃ |
| 26. |
עתה רוץ־נא לקראתה ואמר־לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃ |
| 27. |
ותבא אל־איש האלהים אל־ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃ |
| 28. |
ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃ |
| 29. |
ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער׃ |
| 30. |
ותאמר אם הנער חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויקם וילך אחריה׃ |
| 31. |
וגחזי עבר לפניהם וישם את־המשענת על־פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הנער׃ |
| 32. |
ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על־מטתו׃ |
| 33. |
ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל־יהוה׃ |
| 34. |
ויעל וישכב על־הילד וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־ כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃ |
| 35. |
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד־שבע פעמים ויפקח הנער את־עיניו׃ |
| 36. |
ויקרא אל־גיחזי ויאמר קרא אל־השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃ |
| 37. |
ותבא ותפל על־רגליו ותשתחו ארצה ותשא את־בנה ותצא׃ |
| 38. |
ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃ |
| 39. |
ויצא אחד אל־השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל־סיר הנזיד כי־לא ידעו׃ |
| 40. |
ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃ |
| 41. |
ויאמר וקחו־קמח וישלך אל־הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃ |
| 42. |
ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים־לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃ |
| 43. |
ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃ |
| 44. |
ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃ |