| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו על־דברי הבצרות׃ |
| 2. |
אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃ |
| 3. |
ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על־גבים לא־מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃ |
| 4. |
בעבור האדמה חתה כי לא־היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם׃ |
| 5. |
כי גם־אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא־היה דשא׃ |
| 6. |
ופראים עמדו על־שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי־אין עשב׃ |
| 7. |
אם־עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי־רבו משובתינו לך חטאנו׃ |
| 8. |
מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון׃ |
| 9. |
למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא־יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו׃ |
| 10. |
כה־אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃ |
| 11. |
ויאמר יהוה אלי אל־תתפלל בעד־העם הזה לטובה׃ |
| 12. |
כי יצמו אינני שמע אל־רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם׃ |
| 13. |
ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא־תראו חרב ורעב לא־ יהיה לכם כי־שלום אמת אתן לכם במקום הזה׃ |
| 14. |
ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם׃ |
| 15. |
לכן כה־אמר יהוה על־הנבאים הנבאים בשמי ואני לא־שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה׃ |
| 16. |
והעם אשר־המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את־ רעתם׃ |
| 17. |
ואמרת אליהם את־הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל־ תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת־עמי מכה נחלה מאד׃ |
| 18. |
אם־יצאתי השדה והנה חללי־חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי־ גם־נביא גם־כהן סחרו אל־ארץ ולא ידעו׃ |
| 19. |
המאס מאסת את־יהודה אם־בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃ |
| 20. |
ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך׃ |
| 21. |
אל־תנאץ למען שמך אל־תנבל כסא כבודך זכר אל־תפר בריתך אתנו׃ |
| 22. |
היש בהבלי הגוים מגשמים ואם־השמים יתנו רבבים הלא אתה־הוא יהוה אלהינו ונקוה־לך כי־אתה עשית את־כל־אלה׃ |