| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
לאמר הן ישלח איש את־אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש־אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם־ יהוה׃ |
| 2. |
שאי־עיניך על־שפים וראי איפה לא שגלת על־דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך׃ |
| 3. |
וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃ |
| 4. |
הלוא מעתה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה׃ |
| 5. |
הינטר לעולם אם־ישמר לנצח הנה דברתי ותעשי הרעות ותוכל׃ |
| 6. |
ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על־כל־הר גבה ואל־תחת כל־עץ רענן ותזני־שם׃ |
| 7. |
ואמר אחרי עשותה את־כל־אלה אלי תשוב ולא־שבה ותראה בגודה אחותה יהודה׃ |
| 8. |
וארא כי על־כל־אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את־ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם־היא׃ |
| 9. |
והיה מקל זנותה ותחנף את־הארץ ותנאף את־האבן ואת־העץ׃ |
| 10. |
וגם־בכל־זאת לא־שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל־לבה כי אם־בשקר נאם־יהוה׃ |
| 11. |
ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה׃ |
| 12. |
הלך וקראת את־הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם־ יהוה לוא־אפיל פני בכם כי־חסיד אני נאם־יהוה לא אטור לעולם׃ |
| 13. |
אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את־דרכיך לזרים תחת כל־ עץ רענן ובקולי לא־שמעתם נאם־יהוה׃ |
| 14. |
שובו בנים שובבים נאם־יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון׃ |
| 15. |
ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל׃ |
| 16. |
והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד׃ |
| 17. |
בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל־הגוים לשם יהוה לירושלם ולא־ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע׃ |
| 18. |
בימים ההמה ילכו בית־יהודה על־בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על־הארץ אשר הנחלתי את־אבותיכם׃ |
| 19. |
ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן־לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו־לי ומאחרי לא תשובו׃ |
| 20. |
אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם־יהוה׃ |
| 21. |
קול על־שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את־דרכם שכחו את־יהוה אלהיהם׃ |
| 22. |
שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו׃ |
| 23. |
אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל׃ |
| 24. |
והבשת אכלה את־יגיע אבותינו מנעורינו את־צאנם ואת־בקרם את־ בניהם ואת־בנותיהם׃ |
| 25. |
נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד־היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו׃ |