| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
אם־תשוב ישראל נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃ |
| 2. |
ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃ |
| 3. |
כי־כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־ קוצים׃ |
| 4. |
המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃ |
| 5. |
הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר׃ |
| 6. |
שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃ |
| 7. |
עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃ |
| 8. |
על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו׃ |
| 9. |
והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃ |
| 10. |
ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש׃ |
| 11. |
בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר׃ |
| 12. |
רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם׃ |
| 13. |
הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃ |
| 14. |
כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃ |
| 15. |
כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃ |
| 16. |
הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם׃ |
| 17. |
כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה׃ |
| 18. |
דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך׃ |
| 19. |
מעי מעי אחולה קירות לבי המה־לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה׃ |
| 20. |
שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃ |
| 21. |
עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר׃ |
| 22. |
כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃ |
| 23. |
ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם׃ |
| 24. |
ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו׃ |
| 25. |
ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו׃ |
| 26. |
ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃ |
| 27. |
כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה׃ |
| 28. |
על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה׃ |
| 29. |
מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש׃ |
| 30. |
ואתי שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו׃ |
| 31. |
כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים׃ |