hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
2. |
בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל׃ |
3. |
ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע׃ |
4. |
יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון׃ |
5. |
וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד׃ |
6. |
ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃ |
7. |
והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃ |
8. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
9. |
בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה׃ |
10. |
למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ׃ |
11. |
ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־ הורג׃ |
12. |
זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך׃ |
13. |
כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃ |
14. |
ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃ |
15. |
למען למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח׃ |
16. |
התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות׃ |
17. |
וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי׃ |
18. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
19. |
ואתה בן־אדם שים־לך שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא׃ |
20. |
דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה׃ |
21. |
כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד׃ |
22. |
בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק׃ |
23. |
והיה להם כקסום־שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש׃ |
24. |
לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו׃ |
25. |
ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ׃ |
26. |
כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה והגבה השפיל׃ |
27. |
עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו׃ |
28. |
ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־ חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃ |
29. |
בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יומם בעת עון קץ׃ |
30. |
השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך׃ |
31. |
ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית׃ |
32. |
לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי׃ |